הועדה הציבורית לחקר רצח יצחק רבין
  www.therabinkilling.com
חקר רצח רבין
יום ה', ב’ באלול תשע”ז
 מן העדויות הרפואיות ניתן לבנות ארבע גרסאות רפואיות שונות, אולם באופן מתמיה אף מומחה רפואי שהעיד בפרשה אינו מספק עדות שכל כולה עולה בקנה אחד עם גרסה אחת ויחידה מארבע אלה. כלומר, כל אחד מהרופאים מדווח על ממצאים שפעם הם תומכים בגרסה מסוימת ובפעם אחרת תומכים בגרסה שונה. יש גם מקרים שדיווח רפואי אחד תומך ביותר מגרסה אחת. במספר ראיונות לתקשורת הודו חלק מהרופאים בטעות של תמיכה בגרסה מסוימת, אבל כשפירטו את מהות הטעות היו אלה טעויות שנגעו לשולי הגרסה ולא לעיקרה.

 ארבע גרסאות גרסאות רפואיות סותרות בפרשת רצח רבין סקירה משווה של אבחנות הרופאים   מאת נתן גפן  ודר' מיכאל ברונשטיין בראשית הדברים יובא פרט מעניין ממשפטו של יגאל עמיר, שאמנם אינו קשור ישירות לממצאים הרפואיים בפרשת רצח רה"מ רבין, אך בעקיפין מאפיין את ההתייחסות לממצאים (גם רפואיים) במערכת המשפט בישראל. לקראת סיומו של ההליך המשפטי בעניינו של יגאל עמיר, בשלב הסיכומים, סקרה פרקליטת המדינה פנינה גיא את השוני בין גרסתו של ד"ר יהודה היס מהמכון לרפואה משפטית לגרסתו של המומחה המשטרתי לזיהוי פלילי רפ"ק ברוך גלדשטיין באשר למרחק ממנו נורה רבין המנוח. היס טען שבהיעדר סימני ירי על בגדי רה"מ המנוח, אומדן מרחק הירי עומד על יותר ממטר. לעומתו, גלדשטיין דיווח על סימני ירי רבים וקבע שמרחק הירי היה פחות מ 25 ס"מ בירייה הראשונה ותוך הצמדה מלאה של קנה האקדח לבגדי רבין בירייה השנייה, וזאת - כאשר רבין במצב של התכופפות. לעומת שתי גרסאות אלה, ועדת שמגר קבעה כי הירי בוצע ממרחק של כחצי מטר. ואילו אנשי הביטחון שנכחו בעת הירי העידו על מרחקי ירי אשר נעים בין חצי מטר למטר וחצי. יגאל עמיר טען שמרחק הירי היה כ 40 ס"מ. גרסת ד"ר היס קרובה יותר לעדויות אנשי הביטחון ולקביעת ועדת שמגר. גרסת גלדשטיין, לעומתה, מנוגדת לעדויות אנשי הביטחון ולקביעת ועדת שמגר. ניתן היה לצפות אפוא, שהתביעה תעדיף את עדות ד"ר היס על פני עדות המומחה המשטרתי, שכן כך ניתן לקשור באופן הדוק יותר את העדויות עם הממצאים. אולם בפועל, בסיכומיה, ביקשה התביעה מבית המשפט לקבל את עדויות אנשי הביטחון וגם להעדיף את עדותו של ברוך גלדשטיין. העובדה שעדויות אנשי הביטחון וממצאי המעבדה המשטרתית, כפי שהוצגו ע"י מומחה שלה, אינם יכולים לדור בכפיפה אחת - לא הפריעה לא לפרקליטות וגם לא לבית המשפט. עיקרי הגרסאות הרפואיות מן העדויות הרפואיות ניתן לבנות ארבע גרסאות רפואיות שונות, אולם באופן מתמיה אף מומחה רפואי שהעיד בפרשה אינו מספק עדות שכל כולה עולה בקנה אחד עם גרסה אחת ויחידה מארבע אלה. כלומר, כל אחד מהרופאים מדווח על ממצאים שפעם הם תומכים בגרסה מסוימת ובפעם אחרת תומכים בגרסה שונה. יש גם מקרים שדיווח רפואי אחד תומך ביותר מגרסה אחת. במספר ראיונות לתקשורת הודו חלק מהרופאים בטעות של תמיכה בגרסה מסוימת, אבל כשפירטו את מהות הטעות היו אלה טעויות שנגעו לשולי הגרסה ולא לעיקרה. להלן הגרסאות, לאו דווקא בסדר כרונולוגי: 1.       הדו"ח של המכון לרפואה משפטית (ד"ר יהודה היס): רבין ספג קליע מתחת לעצם השכמה הימנית, כ 7  ס"מ ימינה מקו האמצע, שפירושם כ 5 ס"מ מעמוד השדרה. נזק חמור לריאה הימנית. מסלול הקליע בקו ישר עד עצירתו בבית החזה סמוך לפטמה הימנית. הקליע הנוסף - במותן משמאל. נזק חמור לטחול ולסרעפת. הקליע נכנס לאונה התחתונה של הריאה השמאלית והגיע עד לשער הריאה. (בהמשך יוצג ממצא מתוך דו"ח זה, התומך בגרסה השלישית. כמו כן תוצג עדות של ד"ר מרדכי גוטמן מבית החולים איכילוב, התומכת בגרסה זו). 2.   הדו"ח של בית חולים איכילוב (ד"ר יורם קלוגר, ד"ר מרדכי גוטמן, פרופ' יוסף קלאוזנר): רבין ספג קליע ראשון בעמוד השדרה (אשר נגע בעמוד השדרה) ללא פגיעה בחוט (מוח) עמוד השדרה. מסלול הקליע ונזקו מתוארים בדומה לתיאורם בדו"ח המכון לרפואה משפטית. גם תיאור הקליע הנוסף שפגע במותן משמאל דומה לתיאורו בדו"ח של ד"ר היס. 3.   עדותו של פרופ' גבי ברבש (מנהל בית החולים איכילוב) בוועדת שמגר דומה לגרסת בית החולים איכילוב (גרסה שנייה) אך שונה ממנה בפרט משמעותי: נמצאה פגיעה בחוט (מוח) עמוד השדרה. 4.   הדיווח שמסרו בליל הרצח פרופ' גבי ברבש, ד"ר אפרים סנה (שר הבריאות דאז) ושמעון פרס אודות פגיעה של קליע שלישי, ו/או כזה אשר פגע ברבין מלפנים, ו/או כזה שפגע בכלי דם גדולים ליד הלב. יומיים מאוחר יותר העיד על ממצא דומה איתן הבר בהלווייתו של יצחק רבין. גם בדו"ח המכון לרפואה משפטית מתואר ממצא התומך בגרסה זו. רישום בכתב ידו של ד"ר גוטמן מצביע בברור על קליע שכיוונו פגיעה מלפנים. ויש עוד עדויות התומכות בגרסה זו.   כיוון שאין הבדלים בין הגרסאות באשר למקום כניסתו ולמסלולו של הקליע שפגע במותן שמאל - הבה נבדוק את הגרסאות באשר לקליע שפגע בגבו הימני של רבין.   גרסה 1 קטע מדו"ח המכון לרפואה משפטית (ד"ר יהודה היס): "בגב נמצאים 2 פצעי כניסת קליע. א. בשליש העליון של הגב, מימין לקו האמצע ומתחת לשוליים הפנימיים של עצם השכם מימין ובמרחק כ 36 ס"מ משיא הקודקוד ו 7 ס"מ מימין לקו האמצע, נמצא חסר עור עגלגל בקוטר 0.7 ס"מ, ללא טבעת שפשוף ועם שפות משוננות בצורה עדינה וסביבו אין סימני אבק שריפה, פיח ו/או פעולת אש. בבדיקה לעומק תעלת הקליע חודרת בכיוון מאחורה קדימה ומעט מלמטה למעלה, דרך רווח בין-צלעי 5 מאחור, עם שברירים בשוליים העליונים של צלע 6 והשוליים התחתונים של צלע 5. בהמשך תעלת הקליע חודרת לאונה העליונה של ריאה ימין בשליש התחתון מאחור ועוברת אותה בכיוון מאחורה קדימה עם דימום בקוטר כ 5 ס"מ סביב. בהמשך תעלת הקליע עוברת דרך רווח בין-צלעי 3 מימין מקדימה, ללא נזק לצלעות ובמרחק כ 8 ס"מ מקו אמצעי קדמי עם דימום סביב. קליע מתכתי מעוך בצבע אפור עם ליבת עופרת מעוכה בצורת פטרייה בקוטר 9 מ"מ, נמצא מתחת לרקמת השומן התת-עורי בקדמת בית החזה מימין. הקליע הועבר למיכל מיוחד." ד"ר מרדכי גוטמן הוא הרופא הכונן הבכיר שהיה בבית החולים איכילוב עת הובא לשם יצחק רבין. וכך כתב ד"ר גוטמן בכתב ידו בטיוטת המהלך הקליני:  "מיון: חוסר הכרה . . . ללא דופק . . . לחץ דם קו ישר במוניטור, חור כניסה במותן שמאל עם דמם משמעותי חיצוני, חור כניסה מימין - עצם השכמה. . . ". גם בראיון שנתן לרויטל ברכה בעיתון "תל-אביב" 31.10.97 (גיליון לציון שנתיים למותו של יצחק רבין ז"ל) תמך ד"ר מרדכי גוטמן בגרסת ד"ר היס. וכך, בין השאר, אמר: "הפכנו אותו וראינו את שני פצעי הירייה: אחד במותן השמאלית והשני מתחת לעצם השכמה הימנית". כלומר: על פי הגרסה הראשונה מיקום הכניסה של הקליע בגבו של רבין הוא מתחת לעצם השכמה, במרחק כ 5 ס"מ מעמוד השדרה.   גרסה 2 מובאים בזאת שני קטעים מן הדו"ח "יצחק רבין – סיכום המהלך הקליני", שעליו חתומים ד"ר יורם קלוגר, ד"ר מרדכי גוטמן ופרופ' יוסף קלאוזנר: "שני פצעי כניסה לא מפויחים המתאימים לפצעי חדירה מקליעים. האחד באזור השכמה הימנית והשני באזור המותן השמאלית ממנו נבע דם." "קרישי דם בחלק האחורי של הפלאורה שם נמצאו גם שברי צלע וחוליה בגובה משוער 5D.". אם בקטע הראשון אין ציון מדויק של מקום כניסת הקליע, אזי בקטע השני מתברר שהקליע פגע בעמוד השדרה. ב- 3.11.00 התפרסם ב"מעריב" ראיון עם ד"ר מרדכי גוטמן בשם "הדקות האחרונות בחייו של רבין" (מאת גל אוחובסקי). באותו ראיון אמר גוטמן, בין השאר: "אז גם עשינו ניסיון לתאר במדויק את מהלך הקליע הימני שבא מאחור, פצע בצורה חלקית את החוליה ופיזר שבבי עצם שגם בגללם חשבנו שהייתה פגיעה קשה יותר בעמוד השדרה.". כלומר: על פי הגרסה השנייה מיקום הכניסה של הקליע בגבו של רבין הוא צמוד לעמוד השדרה, תוך פציעה חלקית קלה של עמוד השדרה.   גרסה 3 כאמור, גרסה זו דומה לגרסה השנייה אבל ההבדל היחיד ביניהן הוא משמעותי: פגיעה בחוט (מוח) עמוד השדרה. הבדל זה הוא משמעותי כיוון שאם רבין הביט לאחור לאחר הירי (כפי שמראה סרטו של רוני קמפלר) הוא לא יכול היה לעשות זאת במצב של פגיעה בחוט עמוד השדרה. וכך, בין השאר, העיד פרופ' גבי ברבש בפני ועדת שמגר: "כדור אחד פגע בו בשכמה מימין, קרוב לעמוד השדרה. למעשה אזור החדירה היה בממשק שבין הצלעות לבין עמוד השדרה, עם פגיעה בחוליה והבחנו גם פגיעה איזושהי, שאנחנו לא יכולים להעריך אותה, בעמוד השדרה עצמו, בחוט השדרה עצמו, וגם בקרע גדול בריאה הרבה יותר גדול ממה שאנחנו רואים בחבלות עירוניות רגילות של סכין, או כדור רגיל". ד"ר מרדכי גוטמן מציין גם בדף גיליון הניתוח: "הקרע בריאה המוביל לאזור עמוד השדרה תרוקלי (אמצעי) (ב-5-6 בערך) שם נימוש [זיהוי במישוש] ריסוק העצם". והרי לא יתכן ריסוק העצם ללא פגיעה בחוט (במוח) עמוד השדרה. כלומר: על פי הגרסה השלישית מיקום הכניסה של הקליע בגבו של רבין הוא בעמוד השדרה, תוך פציעה של עמוד השדרה ופגיעה בחוט (מוח) עמוד השדרה.   גרסה 4 וגרסאות נוספות פרופ' גבי ברבש נתן שני ראיונות לטלוויזיה הישראלית מיד לאחר ההתנקשות ברבין - אחד לערוץ הראשון ואחד לערוץ השני. וכך אמר בראיון הטלפוני לחיים יבין: <<<  יבין: מה היו הפגיעות בו? ברבש: הייתה לו פציעה אחת בחזה, קשה ביותר, שפגעה בעמוד השדרה ובכלים הגדולים שליד הלב, ופציעה שנייה שפגעה בטחול. שתי הפציעות האלו דיממו. הוא קיבל במהלך השעה ומשהו, השעה שהוא טופל, עשרים ואחת מנות דם. וזה לא הצליח לייצב אותו. יבין: מה, הוא בעצם, נפטר מאובדן דם כתוצאה מפגיעה בטחול ובכלי דם? ברבש: הוא נפטר כתוצאה מפגיעה רב מערכתית, משולבת באובדן הדם המסיבי והפגיעה בעמוד השדרה, שלמעשה התרסק. זה נקרא שוק ספינלי גם. >>>  והרי תמליל הראיון עם פרופ' ברבש בערוץ 2: <<<  ברבש: הוא הגיע מיד אחרי הפציעה, ללא לחץ דם, ללא דופק, למעשה בקו ישר. היה ברור שהוא נפצע בחזה ובבטן. התחילו פעולות החייאה ומתן דם. הורידו אותו מהר מאוד לחדר ניתוח מפני שהיה ברור שהוא מדמם מהחזה, כי הכניסו לו נקז לחזה על מנת לשחרר לחץ. כשהכניסו את הנקז יצא הרבה דם והרבה לחץ. הורידו אותו לחדר ניתוח. בניתוח הסתבר שנפגע הטחול, נפגעו כלי דם גדולים שליד הלב ונפגע עמוד השדרה בצורה קשה ביותר. עיתונאית: בכמה קליעים מדובר? ברבש: סליחה? עיתונאית: בכמה קליעים מדובר? ברבש: אני חושב ששניים, לא שלושה, אני חושב ששניים. אבל אחד, שפגע באזור הלב, פגע גם בעמוד השדרה, נתקע בעמוד השדרה. >>>  והרי אם הקליעים שפגעו ברבין מאחור לא יצאו מגופו (כלומר, מחזהו) אלא הוצאו על ידי הרופאים, כיצד זה סבל מפצע מדמם בחזה? והרי אם הקליע שפגע בעמוד השדרה ונתקע בו הוא קליע שנורה מאחור, כיצד זה הגיע לחזה ופגע בכלי דם גדולים ליד הלב?   מסמך המחזק את עדותו של פרופ' ברבש הוא הדף האחרון בדו"ח הרפואי, שבו כתוב, בין השאר, בכתב ידו של ד"ר גוטמן: "פצע היציאה לכיוון D5-6 עם ריסוק של החוליה" . בדף זה מצוין מפורשות שהפצע הוא פצע יציאה ושכיוון הקליע הוא אל עמוד השדרה, תוך ריסוק החוליה. לא יתכן שתיאור זה מתייחס לאחד משני הקליעים שפגעו ברבין מאחור, שהרי לגבי כל אחד מהם קיים תיאור נפרד הסותר את האבחנות הנזכרות: אחד פגע מתחת לשכמה הימנית (ר' טיוטת המהלך הקליני: "חור כניסה מימין - עצם השכמה" וגם ראיון לעיתון "תל-אביב": "מתחת לעצם השכמה הימנית"), המשיך לריאה ונתקע בה קרוב לבית החזה, ואילו האחר פגע במותן שמאל, עבר דרך הסרעפת, ריטש את הטחול וחדר לאזור התחתון של הריאה השמאלית. כלומר, תיאורו של כיוון הקליע שנתקע בעמוד השדרה מלמד כי זהו קליע שלישי, אשר נורה אל החזה, מלפנים. יתרה מזו, כיוון הקליע בתוך גופו של רבין, לעבר עמוד השדרה (כלומר, לאחור), מלמד כי חדר לגוף מלפנים. שהרי קליע החודר לגוף אדם גם אם הוא משנה לעתים את כיוונו, לעולם אינו חוזר אחורה באפקט ריקושט (שום רקמה בגוף האנושי אינה קשיחה דיה כדי ליצור אפקט כזה). בראיון ל"מעריב" הסביר ד"ר גוטמן שהמילה "יציאה" אין פירושה יציאה מהגוף, אלא יציאה מאיבר פנימי בגוף וכניסה לאיבר פנימי אחר. באשר ל"ריסוק החוליה", הוא טען שטעה באבחנת הריסוק ושלמעשה הקליע גרם רק נזק קל לחוליה. ומה עם כיוון הקליע אל עמוד השדרה, כלומר מלפנים לאחור? למרות שזהו עיקרו של המסמך, אין ד"ר גוטמן מוצא לנכון להסביר בנקודה זו. בנוסף לכך הוא גם טוען ב"מעריב" שכתיבת הדו"ח הנדון נעשתה בשעת לילה מאוחרת. לעומת זאת, בראיון לעיתון "תל-אביב" שלוש שנים קודם לכן, אמר בין השאר: <<<   רויטל ברכה: "מה עשיתם אחר כך?"  ד"ר מרדכי גוטמן: "אני נשארתי בחדר ניתוח. חלק יצאו החוצה. דיברנו בינינו על למה זה קרה, כל מיני תיאוריות, ומה יהיה עכשיו ואיך הגענו למצב כזה. התחושה הייתה איומה. בחוץ היו כולם. כל הממשלה, המשטרה, משפחת רבין, נשיא המדינה. פרופ' ברבש ואפרים סנה, שהיה שר הבריאות, יצאו להודיע למשפחה. אנחנו נשארנו בפנים, כתבנו את הדו"ח, כדי שלא נשכח ולא נתבלבל"..... רויטל ברכה: "מה עשית כשהגעת הביתה?" ד"ר מרדכי גוטמן: "נמנמתי. לא הצלחתי לישון. דיברתי עם אשתי ובבוקר חזרתי לבית החולים. אני לא זוכר מה היה ביום שאחרי. היינו עסוקים בהמשך כתיבת הדו"ח". >>>  כלומר, כתיבת הדו"ח לא נעשתה בלחץ והיה די זמן להחליף דעות עם אנשי הסגל האחרים על המצב, וגם ביום שלאחר מכן היה מספיק זמן לכתוב את הדו"חות כראוי. באשר לדו"ח הרשמי (המודפס) של בית החולים, אמר ד"ר גוטמן ל"מעריב":  ". . . ומיד אחר כך, כשהיינו צריכים להכין דו"ח רשמי למשרד הבריאות, הבנו שהניסוח הזה עלול להטעות ותיקנו אותו." אבל גם בדו"ח הרשמי (המתוקן) של בית החולים איכילוב רשום "שברי צלע וחוליה בגובה משוער 5D." - תיאור הסותר את הרשום בדו"ח הרשמי של המכון לרפואה משפטית (ד"ר יהודה היס): "קליע מתחת לעצם השכמה הימנית" וסותר רישום נוסף ועוד יותר נחרץ של ד"ר היס באותו הדו"ח:  "בעמוד שדרה גבי ומותני אין שברים".   ב- 3.2.00 פורסם ב"הארץ" מאמר של רונן ברגמן בשם "מלחמת הרופאים". בהתייחסות למסמך הנזכר של ד"ר גוטמן כותב ברגמן: "זו... טעות. רבין כלל לא נפגע בעמוד השדרה.  . . .אינה יכולה להסביר מדוע כתב פרופ' גוטמן … "פצע היציאה לכיוון D5-6 עם ריסוק של החוליה"". כיוון שד"ר מרדכי גוטמן, מנתחו של רה"מ הפגוע, כתב גם בטיוטת סיכום המהלך הקליני וגם ב"גיליון הניתוח" כי "הקרע בריאה... מוביל לאזור עמוד השדרה תרוקלי (אמצעי) ב-(D 5-6 בערך). שם נימוש ריסוק העצם" - קשה להבין כיצד זה טעה פעמיים אותה טעות וקשה שבעתיים להבין כיצד זה מישש ריסוק אם לא היה שם כזה בכלל.   שאלה לא פחות מעניינת מתעוררת באשר לוועדת שמגר - הוועדה לחקירת מחדלי ההבטחה של רה"מ יצחק רבין המנוח. הוועדה שמעה את עדותו של פרופ' ברבש, וגם קראה את הדו"ח של ד"ר היס, הסותרים זה את זה בעניין הפגיעה בעמוד השדרה. אם לא ידעה הוועדה להשוות בין שתי העדויות, מה ידעה לעשות?   באמת, איזו משתי העדויות הללו נאמנה למציאות? קשה לדעת. אם הייתה פגיעה בעמוד השדרה, כדברי פרופ' ברבש, הנה באים דברי ד"ר קלוגר וטורפים עדות זו: "האבחון של פגיעה בעמוד השדרה היה טעות, וכן גם אבחון פצע יציאה, וריסוק של החוליה".. ואם מבקשים לדעת איפה בדיוק נכנס הקליע הראשון בגבו של ראש הממשלה, באים דברי ד"ר גוטמן וסותרים את דבריו שלו עצמו, שהרי הוא גם מקבל את ממצאי ד"ר היס וגם דוחה אותם.   שוב, בעיתון "הארץ": "בשל סימפטום מסוים שאובחן אצל רבין, החליטו הרופאים כי ראש הממשלה סובל מפגיעה בעמוד השדרה. זו הייתה טעות. רבין כלל לא נפגע בעמוד השדרה."; אך בדו"ח "יצחק רבין – סיכום המהלך הקליני" כן מתועדים שברי חוליה. לא ברור אפוא מי מתאר את המציאות כהווייתה: פרופ' ברבש-ד"ר קלוגר-ד"ר גוטמן המעידים על פגיעה בעמוד השדרה, או ד"ר היס-ד"ר קלוגר-ד"ר גוטמן השוללים אפשרות זו. הבה נעשה סדר בדברים: אם נאמנים דברי פרופ' ברבש, ד"ר קלוגר וד"ר גוטמן, אזי מופרכים דברי ד"ר היס, ד"ר קלוגר וד"ר גוטמן, ואם נאמנים דברי ד"ר היס, ד"ר קלוגר וד"ר גוטמן, אזי מופרכים דברי ד"ר ברבש, ד"ר קלוגר וד"ר גוטמן. ובשני המקרים נמצאים ד"ר קלוגר וד"ר גוטמן כמי שדבריהם אינם נאמנים. בניסיון להסביר את הודעתו של פרופ' ברבש בליל הרצח טוען ד"ר קלוגר: "ברבש נכנס כנראה לחלק מהניתוח ושמע על פגיעה בעמוד השדרה וכך דיווח לתקשורת.". מתעוררת השאלה מדוע פרופ' ברבש אינו מסביר את טעותו בעצמו ומשאיר לד"ר קלוגר להסביר זאת. ושאלה נוספת: מה עם יתר הממצאים שפירט פרופ' ברבש בליל הרצח, כמו פצע מדמם בחזה, פגיעה בכלי דם גדולים ליד הלב וקליע שנתקע בעמוד השדרה? מדוע אין התייחסות נוספת אליהם? בעדותו במשפטו של יגאל עמיר הציג ד"ר קלוגר גרסה זהירה (ע' 100, 29 לינואר 1996): "כדור אחד נכנס בין השכמה הימנית לעמוד השדרה, חדר דרך..." - אולי כדי שבמקרה הצורך ניתן יהיה "להזיז את מקום כניסת הקליע". אבל גם גרסה זו סותרת משהו מן הגרסאות האחרות: גם ד"ר היס וגם ד"ר גוטמן (בעיתון "תל-אביב") קובעים שמקום כניסת הקליע היה מתחת לעצם השכמה.   המשך גרסה 4 - פגיעה בכלי דם גדולים ליד הלב כאמור, בראיונות הטלוויזיוניים דיווח פרופ' גבי ברבש על פגיעה "בכלי דם גדולים ליד הלב". והרי פגיעה חמורה כזאת מאקדחו של יגאל עמיר בכיכר הייתה הורגת אותו במקום או לפחות מונעת ממנו את היכולת להביט לאחור, כמו שהוא מביט בסרטו של רוני קמפלר. היא גם הייתה מוציאה מכלל אפשרות דיבור שלו ברכב הפינוי, כפי שהעיד נהגו מנחם דמתי, וכן קפיצה שלו לרכב השרד, כפי שהעיד המאבטח יורם רובין. בספרה 'הולכת בדרכו' מחזקת לאה רבין את הגרסה כי הפגיעה העיקרית הייתה בכלי דם גדולים ליד הלב, שהרי בהיותה חסרת הכשרה רפואית לא ניתן לייחס לה את ה'כושר' לאלתר סיבת מוות 'חליפית' לזו שנמסרה לה ע"י רופאי בית החולים. וכך היא כותבת בספרה: "לאחר שהקליע ניקב את אב-העורקים, החל אוויר לזרום לתוך המוח". ואם יטען הטוען כי פרופ' ברבש טעה והטעה את לאה רבין, יקרא נא דבר נוסף מדברי ד"ר גוטמן בעיתון "תל-אביב": <<<  רויטל ברכה: נפגשת עם משפחת רבין אחרי? ד"ר גוטמן: כן. נציגות מבית החולים הלכה אליהם בשבעה ונפגשנו עם המשפחה. הייתה שיחה מאוד אינטימית. הם רצו לדעת פרטי פרטים וסיפרנו להם הכל. כמה פרטים שהם רק רצו לדעת. לא נפגשתי איתם מאז". >>>  במילים אחרות, לאה רבין קיבלה את המידע שעליו היא מדווחת בספרה לא רק מפרופ' ברבש, אלא גם מד"ר גוטמן ומרופאים אחרים.   ככה ייעשה לגרסאות הסותרות זו את זו בחקירתו של יגאל עמיר ובעדויות במשפטו הובאו נתונים רבים הסותרים זה את זה. השב"כ, המשטרה והפרקליטות הצליחו להחביא ולהבליע אותם בחסות מסה אדירה של עדויות ודיווחים. מאמר זה נפתח בדוגמה אחת בלבד מתוך הסתירות שהובלעו. אולם, לא הייתה שום אפשרות להצניע את העובדה שרבין ספג קליע מלפנים, שכן עובדה זו מזדקרת לעין. לכן, התעלמו ממנה. השב"כ עשה מאמץ גדול מאוד להתאים את העדויות הרפואיות זו לזו במהירות האפשרית. לשם כך נדרש ד"ר היס מהמכון לרפואה משפטית להגיע לבית החולים ושם לבצע את הנתיחה שלאחר המוות, למרות שבבית החולים לא היו לו הכלים והתנאים לעשות זאת ולמרות שלא היה שום צורך לבצע את הנתיחה ב 2 בלילה דווקא. וכך מתאר את השתלשלות העניינים המאמר הנזכר בעיתון "הארץ": "אחד מראשי השב"כ התקשר... והורה להיס לבוא לאיכילוב כדי לבצע את הנתיחה שם. היס התנגד, אמר שאין שם כל המכשור הנדרש, ושלעולם לא היה כדבר הזה. איש השב"כ אמר להיס כי שירות הביטחון הכללי חושש שרבין נרצח בצעד ראשון בניסיון ההפיכה הכללית נגד המשטר במדינת ישראל, ושיוזמי הקשר ינסו גם לחטוף את גופתו של רבין.". מוזר. הרי היס הוזמן כשברור היה לכל כי לא מתרחשת שום הפיכה, וגם אם מישהו עדיין חשד כי קושרים נוספים מתהלכים חופשי בשטח, איזה עניין יכול להיות לקושרים המשוערים הללו בגופתו של רה"מ? מעניין שטיעון זה הושמע גם באוזניה של לאה רבין. בספרה "הולכת בדרכו" היא כותבת שבעת הסעתה ברכב השב"כ מכיכר מלכי ישראל למטה השב"כ, לא הופעל מכשיר הקשר כדי למנוע מהקושרים לאתר את המכונית ולארגן לאלתר התנקשות נוספת. מוזר. האם לאה רבין הייתה כה חשובה לקושרים המשוערים הללו עד שהכרח היה להתנקש בחייה כדי להשלים את ההפיכה? ואולי בכל זאת הייתה בארץ הפיכה מבלי ששמנו לב לכך? כאשר גורם כלשהו מספק 'מעשיות' כהסבר למעשיו ברור שהוא מנסה להסתיר את כוונותיו האמיתיות ושכוונותיו האמיתיות אינן טהורות. העובדה שד"ר יהודה היס קיבל מהשב"כ נימוקים מטופשים להוראת ביצוע הנתיחה שלאחר המוות בבית החולים איכילוב, מעלה את החשד שהגעתו לבית חולים הייתה דרושה לשב"כ כדי לתאם עמדות בינו לבין רופאי בית החולים ולמנוע את הגילוי הגורם האמיתי (ירי מלפנים) למותו של רבין.   תיאום העדויות במאמר בעיתון "הארץ" אומר ד"ר קלוגר, בין השאר: מיד אחרי הניתוח יצאנו החוצה והתחלנו לסכם את הפעולות שבוצעו והאבחנות שנעשו. אחר כך, כשקיבלנו נתונים חדשים מהנתיחה של היס, שינינו את הדו"ח וכתבנו מחדש את הדברים".. כלומר, לד"ר קלוגר אין בכלל בעיה לדווח על תיאום עדויות ואפילו לציין באיזה שלב נעשה תיאום זה. והוא מוסיף עוד: "את הקליע בריאה השמאלית הוצאתי במהלך הנתיחה של פרופ' היס, הוא ביקש ממני לעשות זאת, כי אני יודע איך להוציא קליעים בלי לפגוע בכלי הדם." לשם מה להיזהר בהוצאת קליעים מגופת מת לבל ייפגעו כלי הדם? האם חשש היס שמא יואשם באי הצלת חיו של רבין? ועוד קטע מהמאמר שב"הארץ": "כל הרופאים שטיפלו ברבין נכחו בנתיחה שלאחר המוות, שאותה ביצע ד"ר יהודה היס, שהשמיט את הפרט הזה מהדו"ח שלו.". את הטעם להשמטה הזו מבין ד"ר היס הרבה יותר טוב מד"ר קלוגר: כמי שמתחכך מדי יום במערכת הטיפול בפלילים הוא מודע היטב למשמעות של תיאום עדויות ולצורך בהסתרת התיאום הזה מבית המשפט.   נראה כי תיאום העדויות נעשה בעיקר לגבי הירייה במותן. לגבי ירייה זו אין הבדלי גרסאות בין הרופאים. ניתן לשער שבמסגרת התיאום הזה הוסכם "להאריך" את מסלול הקליע שפגע באזור המותן עד לאזור הלב, וזאת כדי "להגביר" את הנזק שגרם. שהרי מבחינת בית החולים, הנזקים האמיתיים שנגרמו מהקליעים האחרים לא היה בהם כדי למנוע את הצלת חייו של רבין. ובאמת, בדיווחים הרבים והראשוניים בליל הרצח, הוזכרה פגיעה בטחול אך לא הוזכרה שום תנועה של הקליע עד אזור הלב. חיזוק להשערה זו מספקת העובדה שאת התיאור המלא של מסלול הקליע שחדר למותן ניתן למצוא בדו"חות הסופיים בלבד. גם רונן ברגמן, עיתונאי "הארץ", הבחין בכך, וכתב: "… בכל הרישומים של בית החולים אין אזכור לפגיעה בריאה השמאלית...".   מתוך הסתירות הרבות הללו ניתן להסיק שדיווחים רשמיים מאוחרים עברו עיבוד ושינוי. ובכל זאת, גם בדיווחים הרשמיים המאוחרים מופיעים נתונים הסותרים זה את זה, כשבמקרים מסוימים של סתירה בין שני נתונים אחד מהם מתאים דווקא לדיווח ראשוני, ומחזק אותו. ניתן להסביר זאת בכך שאנשים הנמנעים מחשיפת האמת, לא תמיד זוכרים את כל פרטי גרסתם הבדויה, וכך נוצרות אי-התאמות אשר לעתים כדי "להסדיר" אותן פולטים פרטים אמיתיים האמורים להיות מוסתרים. דוגמה לכך מצויה בראיון של ד"ר גוטמן בעיתון "תל-אביב" (1997). באותה תקופה טרם התגבשו תיאורים אלטרנטיביים עקביים של רצח רבין וגם מי שזיהו בפרשה עקבות של קונספירציה "השלימו" את הפרטים החסרים כמיטב הדימיון (כמו למשל, הספקולציה בדבר ירי של מאבטח שביקש לפגוע ביגאל עמיר אך פגע בטעות ביצחק רבין). באווירה הנינוחה של אותם ימים פלט ד"ר גוטמן מספר פרטים שלבטח לא היה פולט כיום. הוא שכח את ה"חובה" לייחס את נזק פגיעתה של הירייה מלפנים לפגיעה מאחור ואמר שכניסת הפגיעה מאחור הייתה מתחת לשכמה הימנית (ככתוב בדו"ח של היס ובניגוד לכתוב בדו"ח הסופי של בית החולים איכילוב). לא, הוא לא שכח להתעלם לחלוטין מעצם הפגיעה מלפנים. דוגמה נוספת לפריצה בלתי "מבוקרת" של אמת החוצה, מספק לנו הפרק על בדיקת בגדיו של רבין בדו"ח שכתב ד"ר יהודה היס. הוא מציין שם נקב בצד הקדמי השמאלי בחולצתו של רבין, שאי אפשר להסביר אותו (וגם אין ניסיון לעשות זאת) לנוכח הפגיעות המתוארות בדו"ח. הדו"ח מתייחס רק לשתי הפגיעות הראשונות, ואילו נקב בצד הקדמי של החולצה מלמד על פגיעה מלפנים. נראה אפוא כי כש'ניקה' ד"ר היס את הדו"ח הראשוני שלו מהתייחסויות לפגיעה השלישית, בטעות הותיר בו את ציון הנקב בחולצה.   סיום במאמר הנזכר בעיתון "הארץ" כתוב כי "היס נסע לאיכילוב. ליד חדרי הניתוח פגש כמה עשרות אנשי השב"כ, מוסד ושרי ממשלה, כמעט כולם יושבים חפויי מבט וממררים בבכי.". וכן: "כדי למנוע תיאוריות קונספירציה[?], הורה [ד"ר היס] בכל זאת לערוך טומוגרפיה ממוחשבת למוח, שלא העלתה כל פגיעה מכדור או חפץ אחר".. נראה אפוא כי בעת שאבלי השב"כ, המוסד והממשלה עדיין ישבו חפויי מבט, החלו כבר רופאיו של רבין, לסוגיהם, "להתאים" גרסאות כנגד האשמות עתידיות בקונספירציה. מעניין, איך זה שמיד לאחר הרצח הם הגיעו למסקנה שיש צורך לפעול נגד האפשרות שההתנגשות ברבין תוצג כקונספירציה?

 
 


Powered by 022.co.ilכניסה למשתמש רשום | תנאי שימוש | הקם אתר חינם | | RSS