הועדה הציבורית לחקר רצח יצחק רבין
  www.therabinkilling.com
חקר רצח רבין
יום ב', ב’ בתמוז תשע”ז
הקריין מקריא לנו מה אנו רואים, כאשר סרט הוידאו רץ: הרוצח עומד ליד האדנית, או יושב עליה. אח"כ, קם ומתקדם לעבר הקורבן, מלווה בעיגול אדום שהוא במרכזו. אח"כ, הוא שולף אקדח ויורה בגבו של הקורבן שני כדורים. השדרן מלווה את העיגול בתיאורים מדויקים, וחוזר ומתאר את מי שנמצא במרכז העיגול, את התקדמותו ואת הירי. ראינו? ---עד לפני כשנה קניתי, כמו כל הצופים, את הכלום בתוך העיגול. שוב ושוב האזנתי לשדרן. כנראה שהאזנתי במקום להתבונן. כי כאשר התבוננתי סוף-סוף, התברר שאותו עיגול פשוט ריק. ריק עד כדי כך, שכאשר הוא נעלם בחלקו מן העין, ממלא אותו השדרן במלים: "יגאל עמיר שאיננו נראה בתמונה מתיישב שוב על האדנית הלבנה".

הירי ברבין: בגדי המלך החדשים רותי איזיקוביץ' 23.11.2011 לא זה הסיפור. בסיפור המקורי, לא היה אחד שלא ראה שאין מה לראות. אלא שלא היה אחד שהעז לצעוק את זה, אפילו ללחוש, למעט אחד קטן שעדיין לא נרשם לבית-ספר 'פוליטיקלי קורקט' (תקינות פוליטית ), בו לומדים להשלים עם פחדנות, הונאות, שלטון – איזה שלא יהיה. לומדים בו לדבר בשפת שיחדש – מלחמה היא שלום, בערות היא כוח, חירות היא עבדות. והמלך העירום- לבוש מחלצות. בניגוד לסיפור ההוא, בסיפור שלנו לא היה אחד שראה שאין מה לראות. הכל ראו מה שאי אפשר היה לראות. אי אפשר, כי הוא פשוט לא היה שם. בתום לב ראו מה שלא ראו. איך אפשר? אפשר! אפשר לחשוב שרואים. לא במכוון, לא במזיד. לא שלא היה זדון. היה. לא זדונו של צלם המלך. הוא רק ביצע את הוראות שומריו וצילם משועמם איזו אדנית בשטח שלא קורה בו דבר, בעוד האירועים המוסיקליים והמילוליים שעוררו את התלהבות ההמון, לא תועדו על ידו. הוא אפילו לא זכר שצילם מין משחק פינג-פונג, כפי שתיאר את המשחק שדרן אחד אחרי סרט הרצח ואחרי שצפה בו, וקשר כתר נבואי לאותו צלם. פלאי פלאים, איך ידע מה יתרחש שם עוד מעט? אחר כך בא המשפט. לפניו סיימה עבודתה ועדה ממלכתית וקבעה, יום לפני מתן פסק הדין, שההוא שצולם ליד אותה אדנית, הוא זה שרצח. הכל היה כל-כך ברור, עד שאותו "פסק דין" שהקדים את זמנו ביום אחד, יכול היה גם להיבטל. איש לא היה זקוק לו. כל אחד יכול היה לשפוט במקום הוועדה ובמקום בית המשפט. הרוצח עמד ליד האדנית או ישב עליה. אח"כ קם והתקדם לעבר הקורבן, מלווה בעיגול אדום שהוא במרכזו כנראה, שלף אקדח וירה בגבו של הקורבן שני כדורים. אשֵם! השדרן מלווה את העיגול בתיאורים מדויקים. הוא חוזר ומתאר את מי שנמצא במרכז העיגול, התקדמותו והירי. כאילו לא ראינו כבר. ראינו? עד לפני כשנה הלכתי שולל, כמו כל הצופים, אחרי הכלום בתוך העיגול. שוב ושוב האזנתי לשדרן. כנראה שהאזנתי במקום להתבונן. כי כאשר התבוננתי סוף-סוף, התברר שאותו עיגול הוא פשוט אפס. עד כדי כך הוא ריק, שכאשר הוא נעלם בחלקו מן העין, נעלמת גם הריקנות אותה ממלא השדרן במלים: "יגאל עמיר שאיננו נראה בתמונה מתיישב שוב על האדנית הלבנה". עמיר לא נראה. איך יודע יעקב אילון שהוא התיישב? שהתיישב על האדנית? אילון ממשיך: "הוא עוקף את הסטודנט מורדי ישראל ויוצא לרגע מן התמונה. ואז, בבת אחת הוא פורץ לעבר רבין מושיט את האקדח קדימה ויורה שלוש יריות". אילוסטרצית התנועה של פמלית רבין, מתוך דוח שמגר מאז קמה דמות לא מזוהה מן האדנית היא לא נראתה עוד. מתי יצאה אם כן מן התמונה?מתי חזרה? שאר הדמויות מסביב ברורות איכשהו. רק היא נעלמה. שומעים ירייה אחת... לא שמענו בסרטון אחר, שלוש? וראינו פעמיים רשף?[1] כאן, רשף אחד. איך הוא יודע לתאר את מה שיצא מן התמונה? הרי מה שאני אינני רואה, גם הוא אינו רואה! הוא מתאר וכולנו נשבים בקסמי תיאורו. סרט מתח. אנחנו מחכים שהרוצח יצוץ סוף-סוף. והנה הירי: שומעים (איך אפשר בריחוק מצלמת החובבים מהאקדח?) ורואים רשף. שניים. ברור שהיה רוצח. לכל הפחות, יורה. מתפרסמת בעיתון ידיעות אחרונות תמונת היורה בפעולה: תימני קטן- קטן כל כך עד שהמצולמים הרחוקים מאחוריו גדולים ממנו. והפלא ופלא- צורת הרשף השתנתה במשך הלילה. צילום אירוע הירי כפי שהובא בכותרת "ידיעות אחרונות", למחרת הרצח אני מחזירה אחורנית את הסרט לפחות עשר פעמים, ושוב מתבוננת. אני רוצה לראות את הדמות בתוך העיגול. הרי ראיתי אותה עשרות פעמים. לא רואים. אני נכנסת לגרונו של הילד הקטן ודורשת: תסתכלו! אין אפילו דמות קלושה בתוך העיגול. אין כל תנועה לעבר הנרצח העתידי, פרט לעיגול האדום. מאין שאב ידיעות אחרונות את הצילום הברור, גם אם חסר פרופורציות בין חלקי הגוף שלא הפך גופה מיד לאחר הירי? רואה את הסרט איילה חסון בנוכחות חבר הוועדה על שם אדיר זיק החוקרת את הרצח מרגע שקרה ועוד עו"ד שחוקר את הנושא. רואים אותה בני משפחה של הנרצח. עכשיו הם צופים בסרט אילם. המנחה, יעקב אילון מדבר אך דבריו אינם נשמעים. נכון, מדהים, הם אומרים. גם יעקב אילון צפה בסרט אותו תיאר. האם גם הוא פּוּתה והתפתה? לפני כשנה ירדתי לדרוש ברחוב. רח' אינטרנט. מה שנצעק שם, גם אם הוא רק אבן קטנה שהוטלה למימיו, מעגל סביבו מעגלים. והנה לפני כחודש עולות משם התהיות: "למה שומעים שלוש יריות ורואים רק שני הבזקי ירי? [ר' הערת שוליים] פנינה גיא, התובעת במשפטו של יגאל עמיר כרוצח רה"מ צפתה בסרט. גם היא ראתה את הבלתי נראה -עדות מרשיעה במעמד "דבר מה נוסף" הכרחי להרשעה לצד ההודאה ברצח. וכך אמרה: "לטעמי, מצפייה בה [בקלטת], רואים בפירוש שהוא ירה ברבין". http://www.youtube.com/watch?v=8CU_IBugZFk&feature=related אני מזמינה ממשרד רה"מ את דו"ח ועדת שמגר והנה אחד הנספחים בו הוא תרשים, אילוסטרציה של התמונה מידיעות אחרונות. הוועדה אימצה אותו כמסמך רשמי. הרשף שהשתנה לא עורר אצלה תהיות. הוועדה מורכבת ממי שהיה ראש המוסד המפואר, מי שהיה נשיא בימ"ש עליון לשעבר ופרופסור משפטן. עמיר הורשע על סמך הודאתו ועל סמך קלטת הרצח כ"דבר מה נוסף" להודאה, דבר מחויב משפטית. הסיפור המקורי מסתיים בכך שאיש לא העז להודות שאינו רואה דבר, פן יחשבו אותו שכניו לטיפש. "אבא", אמר הילד בפליאה, המלך לא לובש שום דבר!" האב נבוך ניסה להשקיט את ילדו. "אל תדבר שטויות" לחש. אבל הילד חזר על דבריו בקול רם, והקהל הצטרף אליו: המלך עירום!!!" מרוב שמחה אין עוד צורך להעמיד פנים , פרץ הקהל כולו בצחוק גדול. לבסוף, אפילו המלך התחיל לצחוק! הוא צחק על טיפשותו שלו ועל טיפשותם של כל אלה שפחדו להראות טיפשים, והעמידו פנים כאילו הם רואים דבר שאינו קיים. הסיפור שלנו עדיין רחוק מסיומו. [1] http://www.youtube.com/watch?v=gI_CbzyRWg4&feature=related

 
 


Powered by 022.co.ilכניסה למשתמש רשום | תנאי שימוש | הקם אתר חינם | | RSS